על אתגר האיזון שבין קריירה הורות וזוגיות

לאחרונה ישבתי עם חברה בבית קפה ושוחחנו על הייעוץ לזוגות בהיבטי הקריירה. יחסי הגומלין המורכבים שבין זוגיות ומשפחה ובין קריירה. חברתי, אשה מוכשרת ביותר עם קריירה ענפה של ניהול בארגונים מובילים, הביטה בי בשלב מסוים בשיחה, ושיתפה כי מעולם לא חוותה בעיה סביב נושא זה. הוסיפה, כי מאז ומתמיד היה ברור לה (וכך גם שידרה בקשר הזוגי), שהיא תנהל קריירה, והטיפול בילדים יעשה בשותפות בינה לבעלה, ובסיוע משפחה ומטפלות.

חשבתי על כך שאצלי החוויה היתה אחרת. הזוגיות והקמת משפחה השפיעו עמוקות על מהלך הקריירה שלי, עם לא מעט ויתורים, שבחלקם דחקו את החלומות שלי לקרן הזווית. על אף שילדיי הם מעל לכל, טיעון זה לא באמת רלוונטי. גם ילדיהן של בעלות קריירה חשובים להן לא פחות. הסתקרנתי מהיכן ההבדל בינינו, הרי שתינו משכילות, עצמאיות. מהר מאד זה עלה. הוריה היו שניהם בעלי קריירה, ועם המודל הזה היה לה אך טבעי לפעול באותו אופן. לא כן אצלי. אמי היתה עקרת בית ואבי המפרנס העיקרי. עם כל כמה ששאפתי להצליח בקריירה, עם הקמת המשפחה מצאתי עצמי חצויה בין העולמות, לאו דווקא באופן מודע.

מעניין שלאורך השנים סברתי שרוב הנשים מחוברות להוויה הנשית של קריירה ומימוש ומצליחות להציב את הגבולות, ממש כפי שהעידה על עצמה חברתי, וכי המקום בו אני מצויה הוא ארכאי וחריג בנוף המאה ה 20, 21. כשהפכתי יועצת בתחום זה, הבנתי אט אט שהמפגש הזה של איזון משפחה וקריירה הוא סבוך ומורכב אף יותר, עבור שני המינים.

על אף הפמיניזם וקולות השוויון, לא מעט מהנשים, גם המשכילות ובעלות המקצוע, עדיין נוטלות על עצמן את מרבית הטיפול בילדים מרגע לידתם, והגבר נושא בתפקיד המפרנס העיקרי. כך מוותרות על חלומותיהן להתפתחות ומימוש, ומגלות שהשעון הביולוגי אכזרי ועובד לשני הכיוונים. גיל הפוריות והבאת ילדים לעולם הוא בדיוק הזמן להתפתח בשוק התעסוקה, ודורש לתמרן בנחישות למיצוב מעמד תעסוקתי.

הגברים מהצד השני של המשוואה, שבויים בעול תפיסת "מפרנס עיקרי". פיתחו קריירות מלאות ועשירות, במקביל לחיי המשפחה. אולם חלקם, נאלצו אף הם לטעום את מחיר הוויתור. מטעמי עול מפרנס עיקרי, נאלצו להדחיק חלומות אחרים של מימוש תעסוקתי, ואולי אף את הזכות להורות מלאה יותר. כך, נותרו כלואים במעגל הסיזיפי של "להביא כסף הביתה", בדיוק כמו הוריהם.

כיום, כשלשני בני הזוג יש רצון למעורבות מלאה בגידול ילדיהם, וקוראים תיגר על המודל המסורתי, הם מרוויחים מכך תועלת רבה. הם מאפשרים זה לזה לשאת בנטל הפרנסה כמו גם בגידול וטיפוח הילדים, באופן כזה או אחר.

דיאלוג שיתופי ופתוח עם בן הזוג הוא חיוני לבחירת האופן בו יתנהל התא המשפחתי. הוא תורם לתחושה שלצד השני אכפת מצרכיו של האחר. כן מסייע לתחושה שיחסי הכוחות מאוזנים, משום שהבחירה נעשתה לאחר התבוננות ושיתוף. לא פחות חשוב, הדיאלוג הכרחי לתחושה שלא וויתרנו על מקומנו בעולם, רק משום שהפכנו משפחה.