למה אנשים מוכשרים לא תמיד מצליחים להתקדם? על ערך עצמי, מסוגלות ובחירות קריירה
עודכן: 21 באוק׳
לאורך שנות עבודתי הטיפולית עם אנשים בצמתי קריירה, שינוי וקבלת החלטות, חזרה ועלתה בי שאלה מרכזית: מה מבדיל בין מי שמאמץ סגנון התמודדות אקטיבי, כזה שמעז להתנסות, "לקפוץ למים" ולהתקדם, לבין מי שנשאר בדפוס זהיר ומצמצם, גם כאשר עומדות בפניו הזדמנויות אמיתיות לצמיחה?
פעמים רבות, ההבדל אינו נעוץ רק בכישרון, בידע או בהזדמנות החיצונית. הוא קשור גם לאופן שבו האדם חווה את עצמו: עד כמה הוא מרגיש בעל ערך, ועד כמה הוא מאמין ביכולתו להתמודד, לפעול ולהשפיע על חייו.
במילים פשוטות, ביטחון עצמי נשען בין היתר על שתי חוויות בסיסיות:
"אני ראוי" - תחושת ערך עצמי.
"אני יכול" - תחושת מסוגלות.
שתי החוויות הללו קשורות זו בזו, אך אינן זהות.
אדם יכול להרגיש בעל ערך, ועדיין לא להאמין שיוכל להצליח בתחום מסוים.
מנגד, אדם יכול להיות מוכשר, מצליח ובעל יכולות גבוהות, ועדיין לחוות בפנים תחושה שאינו מספיק ראוי או שווה.
כאשר שתי החוויות מבוססות יותר, הן תורמות לתחושת ביטחון פנימי יציבה יותר. כאשר אחת מהן פגיעה, היא עשויה להשפיע על האופן שבו האדם פועל, בוחר, יוזם או נמנע.
במהלך השנים פגשתי אנשים מוכשרים, יצירתיים ובעלי פוטנציאל גבוה.
חלקם הגיעו לעמדות בכירות, אך גם שם חוו ביטחון עצמי פגיע, מלווה בחרדה, ספקות פנימיים ותחושה שעליהם "להוכיח" את עצמם שוב ושוב.
אצל חלקם, על אף ההצלחה החיצונית, נותרה תחושת חסר עמוקה, כאילו הישגיהם אינם מצליחים לבסס חוויה יציבה של ערך וראויות. דווקא בשלב שבו נדרשו לעלות מדרגה, לקבל החלטות משמעותיות או להוביל אחרים, הופיעה תקרת זכוכית פנימית: פחד שלא יצליחו להחזיק את ההצלחה, חשש מחשיפה, או ספק עמוק בזכותם להיות במקום שאליו הגיעו.
אצל חלקם ניתן לזהות "ערך עצמי מותנה": האדם תולה את ערכו בתחום מסוים, לרוב בהישגים. כל הצלחה מרגיעה לזמן קצר, אך התחושה אינה מחזיקה, ועד מהרה מופיע הצורך להוכיח את עצמו מחדש (Crocker & Wolfe, 2001).
לעיתים מופיעה גם תופעת המתחזה: הצלחות מיוחסות למזל או לעיתוי, ולצידן החשש להיחשף כמי שאינו ראוי למקום או המעמד אליו הגיע (Bravata et al., 2020).
תמונה כמעט הפוכה עולה אצל אנשים שחוו לאורך השנים כישלונות חוזרים, לעיתים על רקע קשיי קשב וריכוז, לקויות למידה או חוויות מוקדמות של ביקורת וחוסר הצלחה.
במקרים אלו, תחושת מסוגלות נמוכה וערך עצמי פגיע עשויים להיבנות בהדרגה, עד שהם הופכים למעין מערכת פנימית מגבילה.
גם כאשר קיימות יכולות אמיתיות, האדם עשוי להתקשות להאמין בהן, להתמיד, ליזום או לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי.
אך הכישלון לבדו אינו קובע כיצד תתפתח תחושת המסוגלות. חשובה גם המשמעות שמייחסים לו. אפשר לפרשו באופן ממוקד: "לא הייתי מוכן מספיק", "האסטרטגיה לא התאימה". לעומת זאת, אפשר להסיק ממנו מסקנה כוללת: "אני פשוט לא מסוגל".
בשני המקרים, בין אם חווית הצלחה שאינה מספקת ובין אם של כישלונות חוזרים, אדם עשוי לפעול מתוך "כלא פנימי" של אמונות מגבילות:
"אני לא באמת מסוגל".
"אני לא מספיק טוב".
"מישהו עוד יגלה שאני לא ממש יודע".
"עדיף לא להתנסות מאשר להיכשל".
הקולות הללו אינם תמיד מודעים, אך הם משפיעים על ההתנהגות.
אדם יכול להיראות מתפקד, מקצועי ואחראי, ובכל זאת להימנע מקידום, לדחות החלטות, להישאר בתפקיד שאינו מתאים לו, או לוותר מראש על אפשרויות שיכלו לפתוח בפניו התפתחות משמעותית.
בעולם העבודה, תחושת ערך ומסוגלות משפיעות על היכולת ליזום, לבקש, להתמודד עם ביקורת, להחליף תפקיד או ללמוד מיומנות חדשה.
הן משפיעות גם על מערכות יחסים מקצועיות: עד כמה אדם מצליח לבטא את עצמו, להציב גבולות ולהרגיש שייך.
שורשיהן של תחושות אלו מתעצבים לעיתים כבר בילדות, אך הן ממשיכות להתפתח דרך חוויות החיים. חוויות של הצלחה, הכרה, התמודדות, קשר מיטיב ומשוב מותאם יכולות לחזק את תחושת הערך העצמי ואת תחושת המסוגלות. מנגד, ביקורת מתמשכת, השוואות, חוויות כישלון או תחושת חוסר נראות עלולות לפגוע בהן.
כאשר תחושת הערך והמסוגלות מבוססות יותר, האדם נוטה לפעול מתוך חוסן, סקרנות ונכונות להתנסות. הוא עשוי להתמודד טוב יותר עם אי ודאות, להתאושש מכישלונות, ללמוד מתוך טעויות ולהמשיך לנוע. כאשר הן פגיעות, גם צעד קטן עלול להיחוות כמסוכן, וכל טעות עשויה להתפרש כהוכחה לחוסר יכולת, לחוסר ערך או לשניהם.
לכן, בעבודה טיפולית-תעסוקתית, השאלה אינה רק "איזו קריירה מתאימה לי?", אלא גם:
מה אני מרשה לעצמי לרצות?
מה אני מאמין שאני מסוגל לעשות?
אילו כוחות אני מזהה בעצמי?
אילו אמונות פנימיות מצמצמות את התנועה שלי?
כלים לעבודה עצמית
לחיזוק תחושת המסוגלות ("אני יכול"):
חוויות הצלחה מדורגות - תחושת מסוגלות אינה נבנית מהצהרות, אלא מניסיון ממשי (Bandura, 1997). פירוק משימה גדולה ומאתגרת לצעדים שאפשר להשלים, מאפשר לצבור הצלחות שמבססות את האמונה ביכולת.
לייחס את ההצלחה לעצמך - כשמשהו מצליח, קל לייחס זאת למזל, לעזרה שקיבלנו או לכך שהמשימה הייתה קלה. הייחוס הזה מונע מההצלחה להפוך לאמונה בכך שאנו מסוגלים. שווה לשאול: מה עשיתי שעבד?
למידה ממודל - צפייה באנשים בעלי מאפיינים דומים לנו, שהתמודדו עם אתגר דומה והצליחו, מסייעת ומתמרצת.
לחיזוק תחושת הערך העצמי ("אני ראוי"):
הפרדה בין המעשה שלי לבין מי שאני כאדם - מותר להיכשל במשימה בלי להפוך ל"כישלון", ומותר להצליח בלי לחכות שההצלחה תגדיר מי אני.
חמלה עצמית - המרת הביקורת הפנימית הנוקבת בדיבור עצמי מבין ומעודד, כפי שהיינו מדברים אל קולגה או חבר קרוב (Neff, 2003).
תחושת ערך ומסוגלות אינן תכונות קבועות. הן נבנות מהתנסות ומהמשמעות שאנו מייחסים להצלחות ולכישלונות שלנו. אפשר לעבוד עליהן ולפתוח אפשרויות למימוש.
במאמרים הבאים אעמיק בהבחנה בין ערך עצמי לבין תחושת מסוגלות - מה ההבדל ביניהם, כיצד הם מתעצבים ואיך הם משפיעים על בחירות קריירה, וכיצד ניתן לבסס כל אחת מהן.
להעמקה בקריאה
Bandura, A. (1997). Self-efficacy: The exercise of control. Freeman.
Baumeister, R. F., Campbell, J. D., Krueger, J. I., & Vohs, K. D. (2003). Does high self-esteem cause better performance, interpersonal success, happiness, or healthier lifestyles? Psychological Science in the Public Interest, 4(1), 1–44.
Bravata, D. M., Watts, S. A., Keefer, A. L., Madhusudhan, D. K., Taylor, K. T., Clark, D. M., Nelson, R. S., Cokley, K. O., & Hagg, H. K. (2020). Prevalence, predictors, and treatment of impostor syndrome: A systematic review. Journal of General Internal Medicine, 35(4), 1252–1275.
Crocker, J., & Wolfe, C. T. (2001). Contingencies of self-worth. Psychological Review, 108(3), 593–623.
Harter, S. (2012). The construction of the self: Developmental and sociocultural foundations (2nd ed.). Guilford Press.
Mruk, C. J. (2006). Self-esteem research, theory, and practice: Toward a positive psychology of self-esteem (3rd ed.). Springer.
Neff, K. D. (2003). Self-compassion: An alternative conceptualization of a healthy attitude toward oneself. Self and Identity, 2(2), 85–101.
Rosenberg, M. (1965). Society and the adolescent self-image. Princeton University Press.
Ryan, R. M., & Deci, E. L. (2000). Self-determination theory and the facilitation of intrinsic motivation, social development, and well-being. American Psychologist, 55(1), 68–78.
תגובות